זה לא סוד שאחת המדינות שמובילה את החרם נגד ישראל היא אירלנד.
קשה לדעת למה אירלנד מזדהה עם הבעיה הפלסטינית , סברה אחת אומרת שבגלל שאירלנד היא חלק מבריטניה הגדולה ומרגישה בעצמה אומה כבושה היא מזדהה עם הפלסטינים שנתפסים אצלה כעם שחי תחת משטר כבוש שבראשו עומדת ישראל.
סברה שנייה טוענת שבגלל ששר החוץ הבריטי ארתור ג'יימס בלפור ניתן לישראל את ההצהרה המפורסמת בשנת 1917 ובריטניה נתפסת כמדינה קולוניאליסטית אז ישראל היא גם מדינה קולוניאליסטית (זאת למרות שאין הוכחה חד-משמעית שהשטחים שייכים לאומה הפלסטינית).
ניתן לראות כי לא באמת חסרות סיבות לשנוא את ישראל בקרב מדינות מערב אירופה.
זה נובע מהדרך שבה מדינות אלו רואות את הנעשה ברצועת עזה : הם רואים אנשים רעבים שלא מקבלים מזון, סיוע רפואי, אין להם בתים לגור בהם, מים זורמים, חשמל (הם מתעלמים מהעובדה שחמאס גונב להם את המזון, וכן שחמאס תקף במפתיע את ישראל בשמחת תורה).
במצב שבו הספורט האירופאי די שומר על ניטרליות ,אירלנד תופסת את העמדה המנוגדת.
בואו ננסה להבין את השורשים ההיסטוריים של השנאה האירית
השורשים ההיסטוריים של ההתנהגות האירית
ניתן לראות כי אחד האירועים המכוננים של תנועת השחרור שזכתה לשם המקאברי משהו "יום ראשון השחור" היה רצח 14 מפגינים על ידי מיליציות בריטיות במהלך משחק פוטבול גאלי בין דבלין לטיפררי באצטדיון הלאומי קרוק?פארק.
מיותר לציין כי בין הנרצחים היו שניים מהשחקנים.
האירועים הביאו לחקיקתה של תקנה 27 המפורסמת.
עד שנת 1971 היה אסור לקיים משחקי ספורט בריטיים - כמו רוגבי וכדורגל - במתקני הספורט של ההתאחדות הגאלית התמיכה בפלשתינים במשחקי הפוטבול הגאלי רחבת היקף - דגלים, עצומות, קמפיינים של גיוס כספים ואפילו משלחת שיצאה לגדה המערבית עם כוונה לארגן שם משחקי פוטבול גאלי.
המצב כיום באירלנד
מחאת נבחרת הנשים בכדורסל שהובילה לכך שנבחרת ישראל כמעט קיבלה ניצחון טכנית היא זניחה במונחים איריים, אבל צריך לשים לב לכך ש221 ספורטאים אירים חתמו על מכתב נגד ישראל.
הסיבה לחתימת המכתב נעוצה בקשר שבין ספורט ופוליטיקה שבאירלנד היא חזקה מאוד.
דבר זה בולט במיוחד בהתאחדות הספורט הגאלית (GA) שמנהלת את שני ענפי הספורט הלאומיים של אירלנד הידועים בשם: הפוטבול הגאלי וההארלינג .
אלו ענפים מלהיבים שמשוחקים באירלנד בלבד מול עשרות אלפי צופים על ידי שחקנים חובבנים, וקשורים בנפש הקולקטיבית של תנועת העצמאות האירית שרואה בעצמה תנועה הנלחמת בכוח כובש (במקרה זה: בריטניה הגדולה).
במכתב האנטי ישראלי של ספורטאי אירלנד מככבים בעיקר ספורטאים מהענפים הללו
היות ולכול כלל יש יוצא מהכלל, ניתן לראות למשל כי צפון אירלנד, שגם היא חלק מבריטניה הגדולה אסרה על הנפת דגל פלשתין במשחקים ואוהד אחד נעצר.
אז החלה עצומה להחזרת דגלי פלשתין, שזכתה במהירות לעשרות אלפי חתימות.
בואו נדגים זו על שני ענפים בולטים באירלנד: רוגבי וכדורגל
כדורגל
כדורגל מקומי כידוע מאוד זניח לחלוטין באירלנד, כאשר רוב שחקני הנבחרת משחרקים בליגות הבריטיות.
רוב העניין מרוכז בפרמייר ליג, שבה היא מפיקה קו ניטרלי, או במועדון הפאר הסקוטי סלטיק (שהיא כנראה קבוצת הספורט הכי אנטי ישראלית באירופה).
ברמה הבינלאומית הכדורגל מאוד תקיף בקו האנטי פוליטי, ודיווחים על המחאה האנטי?ישראלית של נבחרת הנערות האירית נבעו מקצת פראנויה בתקשורת הישראלית.
רוגבי
ברוגבי אירלנד יש נבחרת מאוחדת של הדרום הקתולי וצפון אירלנד שרובה פרוטסטנטית.
כך למשל, באליפות העולם האחרונה אימץ הקהל העצום של הנבחרת כהמנון את השיר "זומבי" של להקת הקרנבריז - שיר מחאה על רצח שני ילדים על ידי המחתרת האירית.
התרחקות של קהל הרוגבי מלאומנות אירית עוררה כעס במדינה, אבל הצד השני הוא כזה: הנבחרת האירית היא כרגע אדירה. בדרך לזכייה שנייה רצופה בשש האומות.
.בהקשר מלחמת עזה: כמה שחקני עבר ברוגבי היו בין החותמים על מכתב המחאה נגד ישראל, ביניהם טוני וורד, בן לאב יהודי שהיה כוכב גדול בשנות השמונים. אבל שום שחקן עכשווי משמעותי לא היה שותף לעצומה.
ואם מחפשים את הזווית הישראלית כפי שמציין הקולגה שלי רונן דורפן ניתן לציין את שחקני הרוגבי הישראלים ישי אברהמי ורוי גולדין הם שני שחקני נבחרת ישראל ברוגבי צעירים ששיחקו העונה באירלנד. אחרי אירועי 7 באוקטובר ערכה הקבוצה שבה שיחקו מחווה לנרצחים ולחטופים ובאופן כללי הם נתקלו ביחס מאוד אוהד בעיירה את?לון הממוקמת במרכז אירלנד שם הם משחקים.
מותר להזדהות עם אומה כבושה ואולי צריך לעשות את זה, אבל אסור לקבל נראטיב מסוים כשלא יודעים את כל העובדות זה הלקח שצריכות מדינות מערב אירופה ללמוד (ואני לא מנקה את ההסברה הישראלית שעושה עבודה גרועה בנושא).
אני בלוגר וכותב באתרים שונים כגון: "פרשן","NEWS1 ", "מקושרים" ועוד. וכן אני סטודנט לתקשורת באוניברסיטה הפתוחה.
